ברכות מהמשפחה

ריבצ'קה, 80 שנים.... את מאמינה?
רוצה להגיד כל כך הרבה דברים אבל קשה לי ואיני יודעת למה ואיך. אני חושבת עלייך ומה את בשבילי ומה את בשביל הילדים ולכל מי שמכיר אותך ועיני מתמלאות דמעות. אם חושבים על אם או על סבתא – את היא הדמות שמחממת את הלב ואת פנייך אנו רואים לפנינו. אני חושבת על ימים רחוקים כשהייתי תינוקת וילדה. זה לא היה פשוט להיות שובבה לידך או לא מחונכת, אם הייתי נוגעת בידי בשולחן.... פעם אחת נגעתי בו בידיים לא נקיות, מיד כששבתי מן הרחוב.... אוחחחח איזה פאץ' אני קיבלתי. לא נגעתי יותר. הלכתי לידו בידיים אסופות ושמורות. ידעת להנחות אותי לשאוף שהדברים יהיו מושלמים, בכל הקשור ללימודים ומטלות. לא מתעצלים, לימדת אותי. פורמים ותופרים מחדש, מוחקים וכותבים שוב, מפרקים ומרכיבים, זורקים ובונים אחרת. עד שייצא מושלם ככל האפשר. דרשת זאת מעצמך ובודאי מאיתנו. אני חושבת עלייך שבעצם יכולת להיות אחותי..... אם צעירה כל כך היית. בת עשרים. מהיכן ידעת כל מה שהיית צריכה לדעת? איך הצלחת לנדוד עם ילדה קטנה לים השחור, לסיביר..... ללא מכונת כביסה.... ללא מייבש... עברת מלחמה... למדת לשרוד... חייך היו כה קשים ואיבדת כל כך הרבה אנשים יקרים לך. באת לכאן אל הארץ שלנו וכאן את מוקפת באוהבייך ובנכדייך ובשתי נינותייך ובנית חיים חדשים וטובים כשמשה לצידך. אנו אוהבים אותך ונהנים איתך ומאחלים לך עוד הרבה שנים טובות ומלאות אהבה ונחת איתנו כולנו. קלרה

Ривочке,
моему близкому другу, от которой я получаю всегда помощь, котороя поддержала меня в очень тяжёлое время, которая дарит мне тепло, заботу и внимание, я от всего сердца желаю здоровья, покоя и долгих лет жизни. Очень люблю Вас и всегда рядом.
Жанна
לריבוצ'קה, חברת האמת שלי, שממנה אני תמיד מקבלת עזרה, שתמכה בי בתקופה מאוד קשה, שמעניקה לי חום, דאגה ותשומת לב, אני מאחלת מכל הלב – בריאות, שלווה ואריכות ימים. אוהבת אותך מאוד ותמיד לצידך,ז'נה גולדנברג

מודיעין, יולי 2009
ריבה היקרה מזל טוב ליום הולדתך השמונים. הברכות והאיחולים כה רבים אז ננסה לקצר ולא להאריך במילים. ומהן המילים שיוצאות מתוך השמונים? שלווה - שתמיד תהייה שלווה בליבך, מנגינה – שתמיד תהייה מנגינה בראשך, ובריאות – שתמיד תהייה בריאות בגופך, נחת – שתמיד תהייה נחת בביתך, ידידות – שתמיד תהייה ידידות סביבך, משה– כי מָשָׁה אלוהים את משה מהים וחיבר ביניכם בשבועת עולם, אושר, שמחה, צחוק והנאה. מאחלים מכל הלב ובאהבה רבה משפחת פרי המורחבת

רעננה, יולי 2009
ריבה היקרה מזל טוב, דבר ראשון אנו מאחלים לך בריאות ונחת מהמשפחה שלך, שמגיע לך באמת, ועוד שנים רבות עם משה ביחד. עכשיו קצת הסטוריה: אנחנו מכירות וחברות יותר מחמישים שנה, עוד בליטא משנת 1956 ועד 1976 נפגשנו הרבה, חגגנו את החגים היהודיים והחגים הסובייטים ביחד עם חברים רבים, היינו חבורה יהודית. בכל קיץ בילינו עם המשפחות שלנו חופשה ב'פאלאנגה' והילדים שלנו גדלו ביחד. עוד מעט 30 שנה שאנחנו חברות גם במדינת ישראל (אנחנו אומרות גם שאנחנו אחיות). אני רוצה להגיד שחברה כמו ריבה זה חלום של כל אחד: נאמנה, חמה, היא העזרה הראשונה בכל מקרה ולספר לה סוד זה כמו לקיר. היא אף פעם לא מקנאה וזה מאוד חשוב בחברות. ריבה את היית בת מעולה, 'יידישע מאמה' אמיתית, סבתא וסבתא-רבה למופת. ריבינק'ה אנו אוהבים אותך, מכבדים אותך ואני גאה להיות חברה שלך וכמו אחותך. תהיי בריאה, מאושרת, שתהיה לנו נחת ממך.אוהבים רעיה ואריה זלקינוביץ

תל מונד, 2009
Наверное, ты неспроста кулинарка,  Какую еще поискать! Как видно, судьба научила готовить - Всех блюд и не пересчитать: Соленые блюда,  И горькие блюда, И острые блюда Готовила жизнь, И нежные блюда, И сладкие блюда, И блюда такие, что просто держись! Нам стала примером Не только готовки, Учились мы сильными, щедрыми быть. Желаем и дальше Быть точно такою, А  ы будем рядом ! Ценить и любить
תרגום: (לא סתם) את קולינרית (מבשלת) מוצלחת, עוד צריך לחפש כמותך, אין הרבה כמותך, כנראה הגורל לימד אותך להכין מגוון עצום של מאכלים, מאכלים מלוחים ,מרים, חריפים,הכינו החיים. מנות עדינות, ומתוקות ומנות יוצאות דופן, מצאת להכין. את נהיית דוגמה בשבילנו לא רק במאכלים שאת מכינה לנו אבל למדנו ממך להיות חזקים ואדיבים. מאחלים בהמשך להישאר כמו שאת ואנחנו נהייה על ידך בשביל להעריך ולאהוב. משפחת ברייטמייר.

לוסיק (אריה) בקין ורבקה

רמת השרון, יולי 2009
רבקה היקרה, עברו הרבה שנים ואינני חושב שכרגע כדאי להכנס לעבר, על זה אפשר לכתוב ספר. עכשיו אנחנו רוצים לדבר על ההווה. כמה חשוב שחידשנו את הקשר אחרי כל כך הרבה שנים. כאשר הגעת ארצה וקיבלתי אותך בשדה התעופה לא זכרת אותי אבל אני מיד הכרתי אותך מרחוק ואז חזרה אלי כל תמונת העבר שלנו. גם בזמן כתיבת שורות אלו עומדת לפניי התמונה. רבקה, הקמת משפחה לתפארת, מסורה ומלוכדת. גם יוכבד מדברת עלייך כאילו אתן חברות מאז ומתמיד. אחרי המלחמה החיים לא היטיבו איתך אבל נשארת זקופה וחזקה. במיוחד אחרי האסון האחרון שפקד אותך, שהוא בין הקשים- לא נשברת. לפעמים אנו שואלים מאיפה את שואבת את כל הכוחות האלה. הנה הגעת לגיל 80 יחד עם משה ומשפחה תומכת. נשאר לנו רק לאחל לך בריאות טובה, נחת מהמשפחה ושיהיו לכם יחד עוד הרבה שנים טובות. תמשיכו לתמוך אחד בשני ויהיה לכם רק טוב. באהבה, יוכבד ולוסיק (אריה), בקין.


"אמא קטנה" חזרה. הכרתי את ריבה, חברתה של רעייתי בתיה, בנופש יוצא ליטה במלון אסיאנדה במעלות. המלון טובל בירוק העצים. האוייר שם כמעט כמו בשווייץ. בשעות אחרי הצהריים נהגנו לשבת על כסאות נוח מתחת לעצים בדשא. האווירה התאימה למספרי סיפורים. בפעמים אחדות נהנינו מהרצאות מעניינות ומאלפות של בן דודנו האהוב דוד גולן על הלגיונות הרומאיים, על מבנה שלהם ופעילותם באנגלייה בעת כיבושה על ידי הרומאים. ערב אחד ישבנו במקומנו הקבוע כהרגלנו ולמרות שאיפתנו לא לעסוק בפוליטיקה ולא להזכיר את המלחמה הגדולה ההיא, לאט לאט נסובו הסיפורים לזיכרונות אישיים טראומטיים מעברם הכאוב של המסובים. תוך כדי הסיפורים התחילה ריבה לספר את סיפורה המרגש. היא סיפרה על בריחתה מהגטו ביחד עם חברנו לוסיק, בן עיירתה, ריבה נפרדה מאין ברירה מלובה, האימא שלה, אשר נשארה בגטו. האימא נלקחה מהגטו למחנה ריכוז ומשם למחנה עבודה. ריבה לא ידעה מה גורלה. ריבה סיפרה על הצלתה והישרדותה. עם סיום המלחמה היא חזרה לעיירת הולדתה. אחרי זמן מסוים חזרה גם אימהּ לביתן בעיירה. האימא שלימה מחיר כבד על הישרדותה בסבל מתמשך כל חייה. בצעדת המוות ממחנה העבודה לאי שם קפאו רגליה של האימא לובה. עם השחרור על ידי הצבא האדום נלקחו כל החולים, וביניהם גם לובה, לבית חולים. בתיה רעייתי, שהייתה באותו מחנה עבודה, פגשה את לובה בבית החולים. לבתיה נודע אז שהרופאים נאלצו לקטוע את שתי רגליה הקפואות של לובה, כדי להציל את חייה. ריבה סיפרה לנו בדמעות עצורות, איך חזרה לליטא האימא שלה, האישה הגבוהה היפה, כ"אמא קטנה", ללא רגלים מהברכיים ומטה. השמחה של הפגישה בין האם והבת, ששרדו את התופת, מהולה הייתה במנה גדושה של צער ועצב. העיניים של כול השומעים את דברי ריבה המרגשים נצצו מדמעות. רק חלק מאתנו הצליח להסתיר קצת את התרגשותו. אני ניסיתי לחנוק בכי עצור בחזי. בסיפורה המרגש והמיוחד חשפה ריבה את עומק הווייתה, אז נוצרה ההכרות הראשונית עם נשמתה. מאז הכרנו את ריבה מקרוב. מצאנו מתחת למעטה החיצוני שלה אישה נאה, גם בת, אם, רעייה וסבתא טובה. היא גם חברה מסורה ללא גבולות. היא תמיד עסוקה בלעשות טוב למישהו. למרות המכות הקשות, שנחתו עליה במשך חייה, היא הצליחה לשמור על צלם בת האדם ערכית. ריבה יודעת לתת מעצמה למען אהוביה וחבריה. כולנו מאחלים לה, שתזכה באריכות ימים בבריאות טובה! אמן ! מבתיה ואלי פרגר.

רעננה, יולי 2009
לסבתא האלופה, איך כותבים ברכה לסבתא אלופה? לסבתא שיום יום שוחה – כל השנה, שיודעת מה אוהב כל אחד מנכדיה (וניניה) ולכל אחד אורזת קופסה עם מטעמיה. שפותחת תמיד את דלת ביתה, יודעת לייעץ – אך גם מקשיבה, שהיא פשוט סבתא – במלוא מובן המילה. ריבוצ'קה היקרה, בהתחלה הכרנו אותך רק דרך הטלפון, החבילות עם המתנות (מי בליטא ידע מה זה זיפ?), מהסיפורים של אבא ואמא ותמונות. דיאנה פגשה אותך בטיול לרומניה, ממנו היא חזרה עם המון חוויות וסיפורים על הסבתא שלנו ועל המשפחה שיש לנו בישראל. ואז, כשעלינו ארצה, סוף סוף נפגשנו ויצא לנו להכיר אותך באמת, אישה מדהימה, חזקה ותמיד תמיד רוצה לעזור ולתמוך. אף פעם לא מתעייפת, תמיד על הרגליים ותמיד מכינה/מבשלת/אופה/תופרת/עושה משהו למישהו – ממש סבתא על בטריות! אז עכשיו יש לסבתא שלנו יום הולדת, אנחנו רוצות להגיד לך פשוט תודה - על כל התמיכה והעזרה, העצות והאוזן הקשבת. למדנו ממך דברים על החיים, על התמודדויות, ואת תמיד תהיי בשבילנו דוגמא לאישה עצמאית ועוצמתית, שהולכת בעקבות מה שהיא רוצה. למדנו להיות חזקות בזכותך. אוהבות ומעריכות, דיאנה וסימונה.
נ.ב.: סימונה מודה על השניצל והצ'יפס (או לפעמים הצ'יפס והשניצל), ותודה שזה עוד לא נמאס לך. ואריאל מבקשת עוד גרבר תפוחים... לה וליובלי...

תל אביב, יולי 2009
ריבצ'קה. כשגדלתי כמעט לכל חברותיי היתה סבתא שקראו לה בפשטות "סבתא", רק לי היתה "ריבצ'קה". לאורך השנים, למדתי את הדמיון והשוני בין סבתא לבין ריבצ'קה: סבתא מבשלת, לפעמים תופרת, לפעמים סורגת – ריבצ'קה גם. סבתא מפנקת, מנשקת ומחבקת – וריבצ'קה גם. אבל ריבצ'קה – את עוד כל כך הרבה דברים: את תמיד תומכת בי ומעודדת אותי, את חברה ואשת סוד, את מכניסה אותי לפרופורציות כשצריך, וגורמת לי לשאוף ליותר כשאפשר. והכל תמיד בהומור, מתובל בסיפורים ומשלים. ריבצ'קה למרות כל התלאות שהחיים זימנו לך, תמיד עטפת אותנו בהבנה וקבלה, לימדת אותנו לא לשפוט אחרים, והנחלת בנו ערכים של "ואהבת לרעך כמוך". על כל אלו ועוד, אני גאה להיות נכדתך ומודה לך יום יום על אהבתך.
ולכבוד יום הולדתך אאחל לכולנו עוד הרבה שנים טובות וקלות ביחד. שלך,עינת

ריבה ונכדהּ, זהר קרבלניק

בגיל צעיר הסברת לי ש"סבתא" קוראים לזקנה, זאת ריבצ'קה, לא "סבתא". קשה לי מאד לקרוא ולערוך את העדות הזו. כשאת מספרת זה נשמע קצת אחרת. ממש עצוב לי שהיו לך זמנים כל כך נוראים בחייך, אפילו בגיל שלושים אני לא מסוגל לתפוס או לעכל את המשמעויות. את נוהגת להזכיר לי שהייתי זעטוט שכבתי במיטה ואת הגעת והתיישבת על המיטה לדבר איתי (כפי שאני זוכר הבאת לי גזר מגורד עם סוכר בקערה) ואמרתי לך משהו כמו: "ריבצ'קה, את גדולה ושמנה, את תשברי את המיטה, אבל לא נורא, בנאדם יותר חשוב ממיטה". לפעמים אני חושב שאולי הייתי נכד לא קל ולפעמים קצת נודניק, למשל ערב אחד שהיית עם חברות שלך ובערב הייתי שואל אם גם היום תביאי לי אוכל למיטה, חייכת אלי ופינקת אותי, עטפת אותי בכמות בלתי נדלית של פינוקים ואהבה והיית מספרת לי סיפורי לילה טוב אפילו שהיית עייפה לפעמים. היה לך סיפור על בית שחור שחור שחור, באמצע יער שחור שחור שחור, עם דלת שחורה שחורה שחורה... זה אף פעם לא הרדים אותי אבל לא הפריע לי בכלל שתספרי לי אותו שוב ושוב ושוב. גם משה, למרות שהצטרף מאוחר יותר למשפחה, קיבל אותי בזרועות פתוחות תמיד, תמיד עזר והסביר לי דברים, עשה להטוטים ועודד אותי להיות יותר סקרן וידידותי. אני חושב שהרבה מאד מהאופי והערכים שלי הושפעו מאד לטובה על ידיך ומשה, ריבה ומשה, "סבא וסבתא" (לא בגלל הזיקנה, אלא הקרבה ללב).
אוהב אתכם. זהר, הנכד.

ארבע דורות של בכורות:
(מימין) ריבה, קלרה (מחזיקה את שולי) וליובה

רעננה, 18 ליולי 2009
ריבצ'קה, אני זוכרת את היום בו עלית ארצה, אשה גבוהה שכל מה שהצלחתי לראות בהיותי בת חמש בלבד הוא את רגליך היפות עטופות גרבי ניילון. את אמא שלך (שהיתה מוכרת לי כ"בבושקה") אשר נפטרה כשהייתי בת עשר אני מכירה בעיקר מעדויות וזכרונות של אחרים, מסיפורייך עולים אומץ ליבה והחוזק הנפשי והפיסי שלה, ונראה לפעמים שצניעותך לא מאפשרת לך לראות עד כמה את דומה לה. את "בבושקה" הכרתי כילדה בלבד ולכן מערכת היחסים שביני לבינך גורמת לי להרגיש ברת מזל, מערכת יחסים שהתפתחה מיחסי סבתא-נכדה ליחסים של שתי נשים בוגרות שמכירות אחת את השנייה וסומכות אחת על השנייה. אני ברת-מזל כיוון שמעבר לזכות שנפלה בחיקי לגדול במחיצתך, לכשבגרתי נפלה בחיקי הזכות לקרוא לך גם חברה שלי ולא "רק" סבתא שלי. אני נוצרת את הזמן שאנו מבלות יחד ואוהבת לשמוע את הסיפורים והזכרונות. עובדות היסטוריות קשות מתערבבות עם אנקדוטות והומור, פנים ומקומות קורמים עור וגידים בזמן שאת מערבבת רוסית ויידיש ומחפשת את המילה המדויקת בעברית כדי לתאר לי את מה שרצית. "תהיי את בסדר, תני לאחר להיות החזיר" "מלאכים יש רק בשמיים, מי שנמצא כאן על האדמה לא יכול להיות מלאך" "הוא לא חכם גדול ולא טיפש קטן" "לא צריך להיות כמו כלב על קש" "צריך רק להמתין, גם ברחוב שלנו תהיה חגיגה" "מיט אה פדר אין הינטן" משפטים כאלו ועוד רבים אחרים מהדהדים בקולך בתוך ראשי ומלווים אותי. הפרגמאטיות שלך, ההתייחסות ההומוריסטית, האמירות השנונות והציניות משתקפים בהווייתי ובכל מעשיי. עוד לא נוצר המעשה שתסרבי לבצע עבורי ועוד לא הומצאה השעה שבה לא תהיי פנויה בשבילי, בין אם לטייל בין אתרי הבניה, לשמוע מה מטריד אותי באמצע הלילה, להכין לי אנטיביוטיקה יהודית (מרק עוף) או לתור את כל חנויות הרהיטים בדרום תל-אביב בשיא הקיץ כדי למצוא את השולחן שרציתי.. תמיד ידעתי שאני קרויה על שם דודה רחוקה, אבל בשיחותינו לאחרונה גיליתי שדודתך שולמית, שאת שמה אני נושאת, היתה האהובה עלייך מכל הדודות ומאוד מרגש אותי לחשוב שהקשר החזק שהיה בין שולמקָה וריבקֶ'ה מהדהד אולי בקשר שבין ריבצ'קה לשולי ועל כך אני גאה. אוהבת
חברתך ונכדתך שולמית.