ילדות

ריבה אמולסקי
1933 / 1934

נולדתי בשמונה עשר ליולי, 1929 למשפחה ממוצעת, אבא היה מנהל חשבונות ואמא למדה ב'חדר' וסיימה את הגימנסיה הרוסית. המשפחה לא היתה דתית במיוחד אבל שמרנו שבת, היינו הולכים לבית הכנסת, שמרנו כשרות כמו כל המשפחות היהודיות וחגגנו את החגים, "חג היה חג".

גרנו בעיירה 'רדווילישקיס' (Radviliskis), עיירה יהודית, 18 ק"מ מ'שאולאיי' (Siauliai). רוב היהודים עסקו במסחר והיו בעלי חנויות. האוכלוסיה המקומית חיה עם היהודים בשלום ולא הורגשה אנטישמיות. היו מקרים בודדים של גילויי אנטישמיות אחרי 1939, שכללו ניפוץ חלונות, אך אלה היו "סתם חוליגנים".
אנחנו היינו שלושה ילדים: אני הבכורה, אחותי, ציפורה, היתה ילידת 1935 ואחי בן-ציון אליעזר, היה יליד 1938 . גרנו בתנאים טובים, היתה לנו חנות ושני בתים, אנחנו גרנו בבית אחד וסבי וסבתי גרו בבית השני, עד מותם. סבתא נפטרה ב -1941. סבא מצד אמא היה אדם מרשים ומכובד, הוא היה דתי והלך לבית הכנסת שלוש פעמים ביום. פעם היתה התפרצות של מגפת הכולרה בעיירה קטנה 'לוזובאיה' ( Lozovaia ) שהיתה קרובה לרדווילישקיס, אחת המשפחות שכלה את האם ומכיוון שהיה צורך לטפל בילדים שנותרו יתומים, סבתא שלי, חנה-רבקה, הלכה לעזור ולטפל בילדים. גרוניה אז היתה בת שנתיים. ציפורה (צפל'ה) שהיתה בת 10 לערך, הלכה עם אמא שלה לעזור למשפחה, הסבתא שלי נפטרה מהמחלה בהיותה בת 36 , וציפורה הקטנה נפטרה שלושה ימים אחריה. לאמא היו חמש אחיות. שלוש מהן סיימו את הגימנסיה הרוסית: ברטה, ליובה (אמא שלי) ופאניה; ושלוש מהן סיימו את הגימנסיה העברית: גרוניה, שולמית ואידה. לאמא היה גם אח, יהושוע בן-ציון, שנפטר מדום לב בהיותו בן 19 ב- 1929 (שלושה חודשים לפני שנולדתי). אמא, חמשת אחיותיה והאח חיו יתומים מאמם וכולם למדו. המשפחה היתה מאוד מלוכדת. שלוש מהאחיות היגרו לאפריקה לפני המלחמה (מלחה"ע ה-II), ברטה ואידה היגרו קודם ושולמית הצטרפה בשנת 1938. אידה ושולמית עבדו ביוהנסבורג כמורות לעברית ולברטה היתה חנות. לאבא שלי היו שתי אחיות ואח: דודה פס'ל גרה איתנו באותו בית ברדווילישקיס, הדודה אתל חיה בארה"ב ועליה אני לא יודעת דבר, והדוד מיכאל גר בעיירה פלונגה (Plunge). הדודה פס'ל נפטרה בארץ ויש לה כאן 2 בנות. דוד מיכאל נפטר בזמן המלחמה מרעב, היו לו שלושה ילדים, בנו נפטר ושתי בנותיו, פרומה ובתיה, חיות היום בארץ.